שדה אור נ' נעמ"ת תנועת נשים עובדות ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין מיום 24/01/11, אשר במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת כנגד המשיבות והיא חויבה לשלם להן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן:"פסק הדין").

המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין במובן זה שלא תחויב בתשלום ההוצאות למשיבות עד להכרעה בערעור שבכוונתה להגיש לבית הדין הארצי לעבודה.

הבקשה מנומקת בכך שהמבקשת סבורה כי יש בסיס לתביעותיה, וכן בכך שבשל היותה גמלאית תתקשה לשלם את ההוצאות הגבוהות שנפסקו, בעוד שהמשיבות הינן גופים גדולים שלא יגרם להם נזק באם ההוצאות ישולמו רק לאחר הכרעה בערעור.

המשיבות מס' 1 ו – 3 הודיעו שהן מתנגדות לבקשה, בעוד שהמשיבה מס' 2 השאירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית הדין, והודיעה כי לפנים משורת הדין היא אינה עומדת על תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותה.

2.סמכותו של בית דין זה לעיכוב הליכים לאחר שנתן פסק דין קבועה בתקנה 129 (2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, המאמצת את תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

הכלל הוא כי מי שזכה בדין, זכאי לממש את פרי זכייתו.

לפיכך, יעוכב ביצוע פסק דין אם שוכנע בית הדין כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, ובשים לב לסיכויי הצלחת הערעור (ר' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש. לוין עורך) עמ' 861-859; בש"א 2966/96 אלי עטיה נ' עירית תל אביב, פ"ד נ(1) 668, 67.

בהחלטה אם לעכב הליכים על בית הדין לבדוק את מאזן הנוחות, הנזקים והאינטרסים של הצדדים להליך ואת התוצאות שתגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מההחלטה (ב"ש 396/86 שטיין נ' חזן, פ"ד מ(3) 133, 135-136; ע"א 6146/00 עיריית תל אביב נ' בצלאל, ניתן 19.11.00; בש"א 1181/01 רחימי - מלכה, 30.4.01).

עוד נפסק כי בדרך כלל לא ייעתר בית הדין לבקשה לעיכוב הליכים, כאשר המדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי, אלא בנסיבות מיוחדות, למשל, כאשר מדובר במשיב שהוא גמלאי ונשוא פסק הדין הוא גמלת פרישה (ר' בש"א 7/99 תנובה - יהושע פאול, עבודה ועוד כרך לב (1) 28), או כאשר לצורך ביצוע פסק הדין יש צורך במימוש נכסים, היוצר לכאורה מצב בלתי הפיך (בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פאריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה

(5) 499, 504).

3. לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן מתקיימות הנסיבות המצדיקות עיכוב ביצועו של פסק הדין, משמדובר בפסק דין כספי (ר' ב"ש 396/86 הנ"ל, בעמוד 136, מול האות ב'; דב"ע 97/392-9 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ, עבודה-ארצי, כרך לא (1) 42; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה 4 תל אביב, פ"ד נג (1) 187); א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שישית, תשס"א) 513).

4. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, ומעבר לכך שלא ערכאה זו היא המתאימה להערכתם, לא שוכנעתי כי הסיכויים לקבלתו הם טובים, וזאת בין אם בכלל ובין אם בשל העובדה שלא הוצג בפני נוסח הערעור שבכוונת המבקשת להגיש, אלא רק פורטו בקצרה טענות המבקשת כנגד פסק הדין.

גם הטענה לפיה המבקשת גמלאית ומתפרנסת מקצבה וגמלאות - אין בה כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק הדין.

המבקשת, באמצעות בעלה שהינו עורך דין, בחרה להגיש תביעות שלושה עשורים לאחר חלוף התקופה שבה התקיימו והסתיימו יחסי העבודה מושא תביעותיה, והיה עליה לצפות את האפשרות שתחוייב בהוצאות משפט.

5.אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבות מס' 1 ו – 3 הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בגין בקשה זו בסך כולל של 1,500 ₪ לכל אחת.

ניתנה היום, כ' אדר א תשע"א, 24 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: